החלטה בתיק ע"ע 30719-05-13

זוהי בקשת  המשיבה להורות על מחיקת הערעור שהגיש המערער, מן הטעם שהוגש באיחור של שעה וחמש עשרה דקות.

רקע כללי

1.      המערער הועסק על ידי המשיבה כאיש מכירות. המערער הגיש תביעה לבית הדין האזורי בבאר שבע כנגד המשיבה בתיק ס"ע 33438-01-12 לתשלום הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר, הפרשות לביטוח מנהלים, דמי חופשה, הודעה מוקדמת, וכן פיצויים בגין הלנת שכר, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אי מסירת מכתב פיטורים, הפרת חוזה עבודה, אי מסירת תלושי שכר ובגין אי מסירת הודעה לתובע על תנאי עבודתו.

2.      בית הדין האזורי  (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר יוסף סבג ומר משה אהרוני) קיבל את התביעה באופן חלקי ביותר ובפסק דינו מיום 9/4/13 חייב את המשיבה לשלם למערער סכומים חלקיים בלבד בגין הפרשי שכר בגין עמלה לחודשים יולי-אוגוסט 2011; שכר חודש ספטמבר 2011; בצירוף ריבית והצמדה מן היום בו היה אמור השכר להיות משולם, כלומר מיום 1.10.11; פדיון חופשה שנתית; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר.

עוד נקבע על ידי בית הדין קמא כי מאחר והתביעה נדחתה במרביתה, אין צו להוצאות.

אין חולק כי פסק הדין הומצא לידי ב"כ המערער ביום 11/4/13.

3.      ביום 16/5/13 הגיש המערער את ערעורו שבנדון לבית דין זה באמצעות מערכת נט המשפט. על פי רישומי מחשב בית הדין, הודעת הערעור הגיעה לבית הדין ביום 16/5/13 בשעה 18:15.

4.      אין חולק בין הצדדים כי ה-16/5/13 היה אמנם היום האחרון להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי, אלא שלטענת המשיבה, הערעור הוגש באיחור שכן על פי תקנה 497ג(ו) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129(3) לתקנות בית הדין לעבודה, תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין), נקבע כי כתב בי-דין שנשלח באמצעים אלקטרוניים אחרי השעה 17:00 בימים א' עד ה' בשבוע יראו אותו כאילו נשלח ביום החול שלאחריו ומכאן שהערעור הוגש באיחור ודינו להמחק על הסף.

5.      הבקשה הועברה לתגובת המערער אשר התנגד למחיקה וכלל בתגובתו גם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור ב שעה אחת.

6.      בהמשך לכך התקבלה תשובת המשיב המתנגד לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור.

טענות הצדדים

7.      וכך, לטענת ב"כ המערער בתשובתה ובבקשתה להארכת המועד להגשת הערעור באיחור של שעה אחת, הטעם להגשת הערעור לאחר השעה 17:00 נעוץ בתקלה טכנית במערכת נט המשפט, אשר לא אפשרה את הגשת הערעור עד לשעה 17:00; לטענתה, היא מסרה את הערעור בבוקרו של אותו יום למנהלת משרדה כשהיא מתריעה בה במפורש להגיש את הערעור עד השעה 17:00, כדי שלא להיכנס לטענות מסוג זה, מתוך ידיעה ברורה כי עסקינן במשיבה שרק ממתינה בשער כדי להתחמק מדיון ענייני בטענות המערער.

מוסיפה ב"כ המערער וטוענת כי באותו יום היא שהתה במשך כל היום בדיון הוכחות בבית המשפט עד לאחר שעות אחה"צ, ומנהלת משרדה לא יכלה ולא עדכנה אותה בדבר התקלות.

לדבריה, היא למדה על הגשת הערעור לאחר השעה 17:00, רק בעקבות בקשת המשיבה שבנדון, שכן אישור בית המשפט מעיד על הגשת הערעור ביום 16/5/13 ולא ביום 17/5/13.

לטענת ב"כ המערער המדובר בניסיון קנטרני מצד המשיבה לטעון לאיחור של שעה בהגשת הערעור, על מנת להתחמק מדיון לגופו של עניין בטענות המערער, שהינן שהינו כבדות משקל, לאחר שנגרם לו עוול חמור ביותר.

עוד נטען באשר לסיכויי הערעור לגופו כי:

על פי קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא ועקב טעות כנה, לא נתן בית הדין את דעתו לעובדת החזרת השיקים של המשיבה לאחר גמר החשבון שנחתם בין הצדדים; כי למערער לא נפסקו הוצאות משפט באופן אשר אף הוא הביא לעיוות כלפי המערער שכל חטאו שיצא למאבק על זכויות בסיסיות וסופו של דבר שיצא בחיסרון כיס; כי המשיבה הפרה את כל דיני העבודה הקיימים ולדאבון הלב מתברר כי ההפרה משתלמת וכי שווה להלין שכר של

עובדים ולאחר מכן לטעון למחלוקת "כנה" על מנת להתחמק מתשלום פיצויי הלנה דבר אשר סותר את מגמות המחוקק כיום להגברת האכיפה בדיני עבודה.

אי לכך לטענת המערער, לערעור כפי שהוגש מטעמו ישנה חשיבות רבה ביותר לחיזוק המגמות של המחוקק בעניין הגברת האכיפה בדיני עבודה ולמען מעסיקים לא יציגו גרסאות כוזבות ויצאו נשכרים, כפי המקרה בענייננו.